מיקרו-מינונים של אמניטה מוסכריה – הספר של באבא מאשה בעברית, חלק שביעי: איסוף היבול ביער וייבוש הפטריות
זהו החלק השביעי בסדרת התרגומים לעברית של ספרה של באבא מאשה. בפוסט הזה מתפרסמים עמודים 30–34 של המקור: כאן נפתח החלק השני של הספר, שנכתב על ידי תומס, ובו הסבר מעשי על איסוף האמניטה ביער ועל ייבוש היבול. כרגיל, כל עמוד מופיע כסריקה של המקור ומיד אחריו התרגום שלו. את הרקע לסדרה אפשר לקרוא בפוסט הפתיחה של הסדרה, ואת החלק האחרון שפורסם בבלוג — בחלק רביעי של הסדרה.

תרגום עמוד 30:
— תיאום תנועתי ב-73% (תרשים 65); — אינטליגנציה קרבית — קריאת היריב, הכנה למתקפה, הטעיית היריב באשר לפעולותיך — ב-79% (תרשים 66); — קשר עצבי-שרירי ב-68% (תרשים 67); — השפעה מורכבת חיובית 84% (תרשים 68); — השפעה חיובית על מערכת העצבים המרכזית ב-79% (תרשים 69); — סיבולת הלוחם 83% (תרשים 70).
חלק שני
החלק השני נכתב על ידי תומס והוא קניינו הרוחני. במהלך איסוף המידע במסגרת הפרויקט כתב תומס עשרות מאמרים למשתתפים, ובהם תשובות לשאלות שחוזרות על עצמן ועצות מועילות באמת בכל הנקודות המעשיות החשובות בנוגע לאיסוף, להכנה ולאחסון של האמניטה, וכן מתכונים לתרופות על בסיס הפטרייה. היקף המידע שסיפק תומס עצום, ואנו מקווים שבקרוב יפרסם ספר משלו. תומס הוא איש מעשה. הוא חי כבר זמן רב בבקתה ביער עבות ועוסק באמניטה כמה שנים. בטלגרם קיים ערוץ ובו מאמריו של תומס בנושא. המאמרים מלווים בתמונות רבות. חלק מהתמונות שולבו בגרסה האלקטרונית של הספר. לא השתמשנו בתמונות במהדורה המודפסת, משום שאנחנו מדברים רק על מין אחד של אמניטה — Amanita Muscaria — וגוגל מספק מידע ממצה למי שמעוניין. הקישור לערוץ המידע על האמניטה — ערוץ הטלגרם על האמניטה.
1. איסוף היבול.
בטבע מצויים מינים רבים של אמניטות. כולם נבדלים זה מזה בצבע, בצורה, בריח וכמובן בתכולת החומרים השונים. אין לקטוף אמניטות אם אינכם בטוחים איזה מין בדיוק עומד לפניכם! לכן, לפני שיוצאים ליער אחרי הפטריות האלה, אני ממליץ בחום ללמוד לעומק כיצד נראות האמניטות וכיצד להבחין בין מין אחד של הפטרייה למשנהו. כאן אתייחס רק למין אחד מבני המשפחה — האמניטה האדומה (Amanita Muscaria).
תחום התפוצה של האמניטות הוא כמעט כל כדור הארץ, למעט היבשות הקרות והלבנות והמדבריות חסרי המים. עונת ההופעה ההמונית של האמניטה האדומה באזורנו היא אמצע הקיץ עד תחילת הסתיו. לפי הניסיון שלי, ההופעה המוקדמת ביותר של הפטרייה ביערות שלנו בחלק האירופי של רוסיה היא באמצע יולי, והמאוחרת ביותר — בתחילת אוקטובר, ממש לפני הכפור. עונת ההנבה של תפטיר האמניטה תלויה בגורמים רבים: מאפייני האקלים, תנאי מזג האוויר, מיקומו של התפטיר ביער — אם מדובר בשולי היער או בשקע, בחורשה או בסבך יער נידח. הגיעו אליי שמועות שאפשר לפגוש אמניטה אדומה אפילו באביב, ראיתי באינטרנט סרטון שבו חפרו אמניטות מתחת לשלג, אבל אני עצמי לא יכול לאשר את המידע הזה, בניסיון שלי לא נתקלתי בכך.
אני יוצא לאסוף אמניטות ברגע שמופיעות הפטריות הרגילות: פטריות אספה, פטריות ליבנה, פטריות לבנות (פורצ'יני). בדיוק ברגע הזה מתחילות לצמוח בהמוניהן

תרגום עמוד 31:
גם האמניטות האדומות. באזורנו קיים פתגם: «יצאו האמניטות ביער — לך אחרי הלבנות», ואני נוהג להפך: ברגע שאני שומע שהפטריות הלבנות יצאו ביער, אני יוצא אחרי האמניטות.
האמניטה האדומה מופיעה בגוונים שונים: צהוב, ורוד, אדום, בורדו ובורדו כהה.
— היכן בדיוק ביער צריך לחפש אמניטות?
יש לחפש אמניטות ביער מתחת לעצים. בעיקר מתחת לעצי ליבנה, אשוחים ואורנים. וכן מתחת לאלמון, ערבה, צפצפה רועדת ואלון. האמניטה היא פטריית מיקוריזה, ולשם חייה והתפתחותה היא זקוקה לסימביוזה עם שורשי העץ.
צבע כובע הפטרייה תלוי בהרכב הקרקע, באקלים ובמקום הגידול: בשולי היער או בשקע, ביער מחטני, נשיר או מעורב. לדוגמה, בשולי יער אורנים יבשים ושטופי שמש יהיה לאמניטה גוון צהוב או כתום. בשקע, בין טחבים ובלחות גבוהה, הפטרייה תהיה כבר אדומה. ואם תמצאו אמניטה בביצה, שבה יש המון לחות וכמעט אין אור שמש, אזי כובע האמניטה יהיה קרוב לוודאי בצבע בורדו כהה. כמו כן מצויות בטבע אמניטות אדומות נטולות פיגמנט — אלבינוסים, מה שמכונה אמניטות לבנות.
האמניטות, כמו יתר הפטריות, הן ספוג טבעי והן סופגות את כל מה שנמצא בקרקע שעליה הן גדלות. אלה עשויים להיות יסודות מסוכנים מאוד לבריאות האדם: מתכות כבדות, חומרי הדברה, קוטלי עשבים וכן הלאה. לכן לא מומלץ לאסוף פטריות ליד כבישים, מזבלות, מקומות שפיכת אשפה ובאזורים תעשייתיים וחקלאיים. אין לשכוח גם את הקרינה הרדיואקטיבית, שהפטריות צוברות היטב מאוד. בדיוק מסיבה זו, כשיוצאים לאסוף אמניטות כדאי לנסוע עמוק יותר אל תוך היער, רחוק ככל האפשר ממקומות פעילותו של האדם. אני עצמי גר בכפר נידח בין היערות, ואם ארצה אוכל לאסוף אמניטות ממש בקצה הכפר, אבל אני מעדיף לנסוע אחרי הפטריות עמוק ככל האפשר אל היער, כדי להיות בטוח שאאסוף ואכין תרופה ולא רעל וארס. ואם אתם נחושים ברצינות ומוכנים ללכת עמוק ליער אחרי אמניטות טובות ונכונות, הנה כמה עצות כיצד להתכונן טוב יותר למסע כזה.
ליציאה ליער יש להתכונן ביסודיות! התלבשו בבגדים רחבים שאינם מגבילים תנועה ומספקים נוחות בכל מזג אוויר. רבים מעדיפים בגדי הסוואה המיועדים לציידים ולדייגים. הבגדים האלה באמת נוחים ומעשיים, אבל יש להם גם חסרונות. בהסוואה תהיו כמעט בלתי נראים, ואם יקרה לכם משהו, תרגישו רע או תלכו לאיבוד — בבגדים כאלה יוכלו לחפש אתכם זמן רב מאוד עד שיגיעו לעזרתכם. עדיף להתלבש בבגדים בהירים ובולטים, כדי שתהיו נראים היטב בסבך היער. או לחלופין, להוסיף מעל ההסוואה, למשל, כובע מצחייה בהיר או מטפחת, או לקשור את אותה מטפחת על הכתף. על הרגליים יש לנעול מגפי גומי, שכן ביער עדיין מצויים נחשים ארסיים שהכשתם עלולה לגרום לכם הרבה צרות. כדאי לקחת אתכם סכין, רצוי מתקפל, שתוכלו להכניס בבטחה לכיס כשאינו נחוץ ולשחרר את הידיים, שממילא יהיו עסוקות בסל או בדלי לפטריות. כן, לפטריות כדאי לקחת דווקא סל או דלי פלסטיק. יש המשתמשים בשקי בד או בשקיות ניילון; אומר מיד — אם אתם רוצים להביא הביתה פטריות שלמות ולא דייסת פטריות, האמניטה היא פטרייה עדינה למדי

תרגום עמוד 32:
ויש לאסוף אותה דווקא בסל או בדלי. כמו כן יש לקחת אתכם בקבוק מים קטן — התייבשות מסוכנת מאוד לגוף, ולשתות מים ביער אינו תמיד עיסוק בטוח, אם אינכם יודעים כיצד לחטא אותם. כך שבקבוק קטן של מים נקיים יהיה לכם לעזר. כשאני יוצא ליער נידח אני לוקח אתי תמיד גפרורים וזוג נפצים קטנים. לשם מה? כדי שתהיה אפשרות, במקרה הצורך, להבריח חיית בר: אייל, חזיר בר, זאב. פיצוץ הנפץ, ריח העשן והנפץ החזק מסוגלים לפעמים להבריח אפילו דוב, אם חלילה ייקרה בדרככם. וגם מול שאר החיות הנפץ יהיה יעיל, שהרי בסבך היער אפשר לפגוש גם שועל או דביבון חולי כלבת, או גירית, שבמחלה זו הם תוקפים בני אדם לעתים קרובות מאוד. לכן, לפני שיוצאים למסע לאיסוף פטריות, התכוננו היטב למסע והיו חמושים בכול.
— באיזה גודל צריך לאסוף אמניטות? אילו יהיו יעילות יותר, קטנות או גדולות?
יעילות יהיו כל האמניטות, גם הקטנות וגם הגדולות. גם עם כובעים עגולים וגם עם שטוחים. גם עם נקודות על הכובע וגם בלי נקודות... העיקר לאסוף אותן נכון, לייבש ולתת להן לנוח.
רבים שואלים אותי אם אני רוקד לפני האמניטות, אם אני מבצע טקסים או מנהגים כלשהם, או אולי קורא תפילות לפני שאני קוטף אותן? הרי רק אמניטה שנקטפה נכון יכולה להביא תועלת מרבית! הרי השמאנים תמיד ביצעו טקסים לפני שקטפו פטרייה! אני לא שמאן; איך הם עשו זאת, איך רקדו, מה לחשו לפטרייה — אינני יודע. אבל אני יודע בוודאות שפטרייה שנקטפה במחשבות רעות, בתדרים נמוכים של רוגז וכעס, לא תביא בסופו של דבר שום דבר טוב, ואולי אף תזיק בהמשך. עוד סבתא שלי אמרה ש«אל העשבים צריך ללכת רק במצב רוח טוב ובשמחה בלב, אחרת העשב שנאסף לא יביא תועלת אלא רק יזיק».
בדיוק בכלל הזה אני מחזיק כשאני נכנס ליער. אני לא רוקד לפני הפטריות, לא קורא שום תפילות או לחשים, אבל כשאני קוטף פטרייה אני מדמיין כמה תועלת, בריאות ושמחה היא תביא לאנשים בהמשך, ומודה לה על האפשרויות שהיא מעניקה לנו!
יש לאסוף פטריות חזקות וצפופות. אלה מתאימות ביותר לייבוש. עדיף לא לקחת פטריות זקנות ופגומות, התועלת מהן תהיה מועטה. לייבוש, לצורך הכנת תרופות מאמניטה, אני אוסף רק כובעים. אני מבריג בעדינות את הפטרייה מהאדמה ומכסה בעפר את הגומה שנוצרה. אני עושה זאת כדי לגרום לתפטיר נזק קטן ככל האפשר. יש המעדיפים לחתוך את הפטרייה בסכין, אבל לדעתי זה לא נכון. בחיתוך נשאר החלק התחתון של רגל הפטרייה, שמתקלקל וגורם לקלקול התפטיר. לדעתי, מהמקום הזה לא יופיעו עוד פטריות בהמשך — וזה אובדן יבול!
בהמשך אני מפריד את הכובעים מהרגליים, בוחן אותם בקפידה לאיתור תולעים, ואם הכול תקין — מסדר את הכובעים שנקטפו בשכבות בדלי. כך הם מגיעים הביתה בצורה הטובה ביותר, שלמים ובריאים. תשאלו: מדוע דווקא הכובעים? העניין הוא שריכוז החומרים הפעילים העיקרי של הפטרייה נמצא בכובע שלה, ליתר דיוק בקליפת הכובע ובשכבה הצהובה-לבנה שמתחתיה.

תרגום עמוד 33:
— באילו צבעים האמניטות שאתם אוספים?
אני אוסף אמניטות אדומות רב-גוניות. צהובות, כתומות, בגוון שמנת, ורודות, בורדו, לבנות, חומות, וכמובן אדומות. לעתים האמניטה צומחת בקרחות ענקיות. תפטירים מסוימים יכולים להשתרע מתחת לאדמה על פני עשרות, ולעתים מאות מטרים. הכול תלוי בגילו של התפטיר. ככל שהוא מבוגר יותר, כך הוא גדול יותר. כך שאם מצאתם אמניטה אחת — חפשו בסביבה גם אחרות!
מספר האמניטות בקרחות אינו קבוע. בכל שנה ובכל גל התפטיר מוציא כמות שונה של פטריות. ייתכן שיהיה ריק, ממש ריק. וייתכן שלא יספיקו דליים כדי להוציא את כל היבול מהיער. אם האמניטות גדלות בקרחת שטופת שמש או בשולי היער, הן יהיו קרוב לוודאי כתומות, עדינות ושבירות למראה. אם יורדים אל שקע, אל נחל למשל, או אל ביצה מכוסת טחב, האמניטה תהיה כבר אדומה עזה, חזקה ובשרנית. ההבדלים האלה נובעים מתנאי הגידול השונים של התפטיר שממנו מופיעה הפטרייה. כמות הלחות, הרכב הקרקע, נוכחות או היעדר אור שמש — כל אלה ישפיעו ישירות על מראה האמניטה וכמובן על תכונותיה. אם יצאתם ליער בסתיו המאוחר, במזג אוויר גשום ולח, ובנוסף נקלעתם לשפלה רטובה ופגשתם שם אמניטות ספוגות לחות שנגע בהן כפור קל, אז דעו מראש שאת האמניטות האלה יהיה כמעט בלתי אפשרי לייבש. קרוב לוודאי שבייבוש הן ישחירו ויהפכו לדייסה. גם אם ייבשו בדרך נס, הן יהיו בלתי ראויות לשימוש, כמו מזון מקולקל. אני זוכר שבצ'אט כתבו על «פטריות» כאלה — שחורות ובעלות ריח רקבון לא נעים. מבחינת ההשפעה — אפסיות.
— אילו אמניטות לא כדאי לאסוף?
לא כדאי לאסוף אמניטות זקנות ובשלות מדי. כאלה שקצות הכובע שלהן מורמים חזק כלפי מעלה, ובמצב הזה הכובע מתחיל להזכיר צלחת. לאחר שהפטרייה פותחת את דפי הנבגים ומתחילה להשיר נבגים — ועל התהליך הזה בדיוק מעידה צורת הכובע דמוית הצלחת — הפטרייה מתחילה להזדקן ולמות במהירות. התועלת מפטרייה כזו תהיה מועטה.
בשום אופן אין לאסוף אמניטות שאינכם בטוחים לגביהן! אם אינכם יכולים לקבוע במדויק איזו אמניטה בדיוק לפניכם, אל תיקחו אותה, השאירו אותה לצמוח ביער — האמינו לי, כך יהיה הכי טוב. עם פטריות אסור להתלוצץ, ומחוסר ידיעה אפשר להירעל מהן קשות, עד כדי מוות!
ייבוש והכנה של אמניטות, או כיצד לשמר את היבול.
עם ההגעה הביתה אין להשתהות עם העיבוד, במיוחד אם אספתם אמניטות במקומות לחים או במזג אוויר גשום. הדבר מאיים באובדן חלק מהיבול בעיבוד של כובעים גדולים ופתוחים לגמרי. לפני הייבוש יש לנקות את האמניטה מחול ומלכלוך. אני מנגב את הפטריות במטלית לחה מאדמה, מחול ומעלים, ורק אחר כך מניח את האמניטות לייבוש. לאחר הייבוש יהיה קשה בהרבה לנקות את הפטריות, ולעתים פשוט בלתי אפשרי.
מייבשים אמניטות בכמה דרכים. השיטה הנפוצה ביותר היא ייבוש במייבש ייעודי — דהידרטור. מייבשים כאלה מייבשים באוויר חם. כיום יש שפע של מייבשים כאלה, והם נבדלים בהספק, בגודל, במחיר ובחומר שממנו הם עשויים — פלסטיק

תרגום עמוד 34:
או מתכת. מייבשים זולים עלולים שלא לכלול את טווח הטמפרטורות הנדרש. הטמפרטורה האופטימלית לייבוש הפטרייה הזו, לפי הנתונים שלי, היא 40–60 מעלות צלזיוס. בטמפרטורה נמוכה מ-40 מעלות הפטרייה עלולה להתקלקל לפני שתתייבש, במיוחד אם נאספה אחרי גשמים והיא מלאה בלחות מיותרת. כמו כן קיימת אפשרות שתולעים יאכלו אותה, אם במהלך האיסוף החמצתם את הרגע ולא הבחנתם בתולעים בפטריות. בטמפרטורת ייבוש מעל 60 מעלות האמניטה מתחילה לאבד חומרים מועילים. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך הפטרייה שתתקבל בסוף תהיה חלשה יותר! החיסרון היחיד של השיטה הזו הוא הגבלת כמות החומר המיובש. יש לייבש את הפטריות שנאספו במהירות האפשרית, משום שאחרי האיסוף רקמת הפטרייה מתחילה למות והחומרים המועילים מתחילים להתפרק. לכן, ככל שתמתינו יותר עם הייבוש, כך הפטרייה תהיה פחות יעילה, וייתכן אף שתתקלקל ותצטרכו פשוט לזרוק אותה.
עוד אחת מהשיטות הנפוצות לייבוש אמניטות היא להשחיל אותן על חוט, ככל האפשר כך שלא ייגעו זו בזו, ולתלות במטבח מעל כיריים חשמליים או תנור, כשהחלון פתוח, כפי שנהגו בימים עברו. גם זו שיטה לא רעה, אבל בייבוש כזה ייתכנו אובדנים משמעותיים של היבול, אם אין לכם ניסיון מספיק ואינכם יודעים בדיוק באיזה גובה מעל הכיריים או התנור צריכות להיתלות הפטריות. בעזרת מדחום ביתי רגיל אפשר למדוד את טמפרטורת האוויר באזור הפטריות התלויות. אני מזכיר שהטמפרטורה הנדרשת צריכה להיות בטווח של 40–60 מעלות צלזיוס.
יש המייבשים אמניטות פשוט על ידי פריסתן בחדר מאוורר היטב, למשל במרפסת, על נייר כלכה או על נייר אפייה. אבל לדעתי זו השיטה הכי לא יעילה מבין אלה שנמנו, והיא תגרום לאובדן מרבי, או שתשאיר אתכם בלי יבול כלל.
באינטרנט אפשר למצוא עוד שיטה לייבוש אמניטות — ייבוש בתנור של הכיריים או בתנור אפייה. את השיטה הזו אני ממליץ בחום שלא ליישם. מדוע? בתנור הטמפרטורה גבוהה מדי, בסביבות מאה מעלות, ובשימוש בשיטה כזו אתם פשוט שורפים את הפטריות והן הופכות לחסרות תועלת. אם הפטרייה הכילה הרבה לחות, היא תפריש הרבה נוזל ופשוט תתבשל ותיהפך לדייסה. אם הפטרייה הייתה יבשה או בעלת לחות רגילה, היא תתייבש יתר על המידה ותשחיר. וכל התכונות המועילות של פטריות כאלה יתנדפו.
מבחינתי השיטה היעילה ביותר היא ייבוש במייבש אינפרא-אדום תוצרת בית, שעשוי מיריעת אינפרא-אדום לחימום רצפה מתחת ללמינציה. באינטרנט יש סרטוני וידאו שבהם מוצג ומוסבר בפירוט כיצד להרכיב מייבש כזה במו ידיכם. מסיבה זו לא אעמיק בתהליך, אלא רק אציין כמה נקודות טכניות.
לקחתי את היריעה החלשה ביותר — 220 ואט למטר מרובע, מתוצרת דרום קוריאה — ובאמצעות מניפולציות פשוטות הפכתי אותה למייבש. טמפרטורת העבודה של מייבש כזה יצאה אצלי 46–56 מעלות צלזיוס. יש לציין שככל שהפטריות מסודרות בצפיפות רבה יותר, כך גבוהה יותר טמפרטורת יריעת המייבש. במייבש שלי הפטריות מתייבשות בערך ביממה, וכובעים גדולים וספוגי לחות — עד 35 שעות. היתרונות של מייבש כזה הם שהוא מייבש את הפטריות לא באוויר חם אלא בקרינת אינפרא-אדום, שמחממת את האמניטה עצמה בטמפרטורה עדינה ושומרת בה את כל
הערות ודיון
כאן עובר הספר מסטטיסטיקה של התשאול אל צד מעשי לגמרי: המחברת מוסרת את רשות הדיבור לתומס, אספן ומייבש ותיק, והטקסט הופך למעין מדריך שדה. חשוב לשים לב שכל מה שנכתב בחלק הזה הוא תיאור הפרקטיקה האישית של תומס ביערות רוסיה — תנאי הקרקע, האקלים, מיני העצים ועונות ההנבה שם שונים לגמרי מאלה שבישראל, וגם הפתגמים וסימני ההיכר שהוא מזכיר שייכים לאותה סביבה.
שתי נקודות חוזרות בטקסט וראוי להדגיש אותן, ושתיהן מיוחסות למחבר: האזהרה שלא לאסוף פטרייה שזהותה אינה ודאית, והאזהרה מפני איסוף באזורים מזוהמים — משום שפטריות סופגות את מה שנמצא בקרקע שעליה הן גדלות. התיאור של האמניטה כפטריית מיקוריזה, החיה בסימביוזה עם שורשי העץ, מסביר גם מדוע מחפשים אותה דווקא מתחת לעצים מסוימים. החלק הבא ימשיך בנושא הייבוש וההכנה.
מקורות וקישורים
התרגום מתפרסם למטרות חינוכיות בלבד ובאישור המחברת. המידע משקף את מחקרה העצמאי של המחברת ואינו מהווה המלצה רפואית, קריאה לשימוש או תחליף לייעוץ מקצועי. התרגום נעשה בסיוע בינה מלאכותית ועשוי להכיל טעויות או אי-דיוקים, ולכן אין לראות בו תרגום מדויק ומהימן במאה אחוז.




תגובות