סקירה מדעית חדשה על אמניטה מוסכריה, שימוע ציבורי במינהל התרופות האמריקאי ותוצאות חדשות בניסויים קליניים – ספטמבר 2026
עודכן: 29 בספט׳
בשבוע האחרון הצטברו כמה חדשות שראוי לעצור עליהן. הראשונה נוגעת ישירות לפטרייה שבמרכז החנות שלנו: כתב עת מדעי פרסם סקירה מקיפה, חופשית לקריאה, על שני החומרים הפעילים באמניטה מוסכריה – החומצה האיבוטנית והמוסצימול – ועל כל מה שמשנה את הריכוז שלהם, מהייבוש ועד המוצרים המסחריים. השנייה היא השימוע הציבורי במינהל התרופות האמריקאי על עתיד הטיפולים הפסיכדליים, שהתקיים כמתוכנן. והשלישית – שתי תוצאות חדשות מניסויים קליניים גדולים, באל־אס־די ובפסילוסיבין.
כרגיל: זהו סיקור חדשותי וחינוכי בלבד – לא המלצה רפואית ולא קריאה לשימוש בחומר כלשהו.
סקירה מדעית חדשה על אמניטה מוסכריה: מה באמת ידוע על החומצה האיבוטנית והמוסצימול
ב־13 בספטמבר 2026 פורסמה בכתב העת Molecules (הוצאת MDPI) סקירה בגישה חופשית של שלושה חוקרים מפקולטות לרוקחות בפולין – אנדז'יי גינתר וברברה בדנרצ'יק־צוינר מאוניברסיטת פוזנן לרפואה, ומיכאל טומצ'יק מהאוניברסיטה הרפואית של ביאליסטוק. הכותרת: «חומצה איבוטנית ומוסצימול באמניטה מוסכריה: כימיה, מקורות השונות, קביעה אנליטית ומשמעות טוקסיקולוגית». הסקירה מכסה את הספרות המדעית עד אוגוסט 2026 ומנסה לענות על שאלה אחת מרכזית: למה תוצאות המדידה של שני החומרים כל כך שונות ממחקר למחקר – ומה מכל זה באמת מבוסס.
הנקודות המרכזיות, לפי הסקירה:
שני חומרים, שני מנגנונים שונים. החומצה האיבוטנית פועלת על קולטני גלוטמט, ואילו המוסצימול הוא אגוניסט חזק של קולטני GABA. שני החומרים קרובים מבחינה מבנית, אך שונים מאוד מבחינה פרמקולוגית.
ההמרה אינה «אוטומטית». חומצה איבוטנית עוברת דה־קרבוקסילציה למוסצימול, אך לפי הסקירה מידת ההמרה תלויה בטמפרטורה, בזמן, בלחות, בחומציות ובאופן הטיפול בדגימה – וטענות על המרה מלאה או אחידה בייבוש או בחימום אינן נתמכות ללא נתונים אנליטיים לכל תהליך בנפרד.
ייבוש וחימום. הכותבים מצטטים מחקר שבו ייבוש בשמש וייבוש במחמם הפחיתו את החומצה האיבוטנית והעלו את המוסצימול – ראיה ישירה לכך שהעיבוד משנה את הפרופיל הכימי. אך הם מדגישים שייבוש בטמפרטורה נמוכה, בתנור, בשמש, קלייה וחימום ממושך הם תהליכים שונים, ותוצאה מאחד מהם אינה ניתנת להכללה לאחר.
בישול ומים. בבישול במים שני החומרים עשויים לעבור למי הבישול. הסקירה קובעת במפורש שיש להימנע מטענות ששיטת הכנה ביתית מסוימת «מנטרלת» או «מפעילה» את הפטרייה, אלא אם הן נתמכות בנתונים כמותיים מאומתים.
היחס בין החומרים אינו מדד רעילות. היחס חומצה איבוטנית/מוסצימול הוא לכל היותר תיאור משני של הרכב הדגימה, ותמיד יש לדווח אותו לצד הריכוזים המוחלטים. הראיות הקליניות הקיימות אינן תומכות בשימוש בו כמנבא עצמאי של דפוס התסמינים או חומרתם.
הגנטיקה. הסקירה מסכמת את זיהוי האשכול של שבעה גנים האחראי לייצור החומצה האיבוטנית, וממצא פילוגנומי חדש שאיתר את הגנים האלה ב־21 מינים בסקציה אמניטה – עם מוצא משוער לפני כ־28 מיליון שנה. נוכחות הגנים, מדגישים הכותבים, אינה הוכחה לייצור החומר בפועל.
סביבה ואקלים. ההשערה שטמפרטורה, בצורת, הרכב הקרקע או מצב העץ המארח משפיעים על ייצור החומצה האיבוטנית נותרה השערה לבדיקה – אין לה עדיין ראיות ישירות ומבוקרות באמניטה מוסכריה.
מה הסקירה אומרת על מוצרים מסחריים
פרק שלם מוקדש לגומי, לתמציות, לכמוסות ולשוקולדים המשווקים כמכילים אמניטה. לפי הכותבים, אי אפשר להניח שמוצר כזה משחזר את הפרופיל הכימי של גוף פרי טרי. הם מצטטים סקר של 27 מוצרים לצרכן, ובהם 14 סוגי גומי: ב־11 מהם, שסומנו כמכילים תמצית אמניטה, זוהו מוסצימול ומוסקרין – אך לא חומצה איבוטנית; ובגומי אחד שסומן כ«ללא פסילוסיבין» זוהו פסילוסיבין ופסילוצין. הסקירה מזכירה גם את הודעת מינהל התרופות האמריקאי מדצמבר 2024, שלפיה אמניטה מוסכריה, מוסצימול וחומצה איבוטנית אינם מאושרים כרכיבים במזון רגיל בארצות הברית – ומדגישה שזו העמדה האמריקאית, שאין להכליל אותה לתחומי שיפוט אחרים.
המלצת הכותבים לתעשייה ולמעבדות: אימות זהות של חומר הגלם, אימות כמותי של שני החומרים, ובדיקת עקביות בין אצוות – ולא רק «זיהוי איכותי» חד־פעמי.
מה זה אומר עבורנו
בשבילנו זו קריאה חשובה, בעיקר מפני שהיא מסמנת בבירור מה ידוע ומה עדיין לא. מי שרוצה להבין את הרקע – ההבדל בין החומצה האיבוטנית למוסצימול, מה קורה בייבוש ולמה זה משנה – מוזמן לקרוא את המדריך המלא שלנו לאמניטה מוסכריה, ולעיין במוצרים בחנות שלנו. וכפי שאנחנו חוזרים ומזכירים: אין בפוסט זה טענות רפואיות, והסקירה עצמה מדגישה שאין להסיק מריכוז של חומר על השפעה קלינית ללא ההקשר של מינון כולל, אופן הכנה ורגישות אישית.
השימוע הציבורי במינהל התרופות האמריקאי: כשמונים דוברים – ואף שאלה אחת מהפאנל
ב־14 בספטמבר 2026 התקיים, כפי שדיווחנו באוגוסט, השימוע הציבורי של מינהל התרופות האמריקאי על השימוש הטיפולי העתידי בתרופות פסיכדליות בסביבה מפוקחת. לפי הסיקור של אתר Psychedelic Alpha, לקמפוס וייט אוק במרילנד הגיעו כ־300 איש, וכ־1,000 נוספים צפו בשידור החי – זהו רק השימוע הציבורי השני מסוג זה שהמינהל כינס מאז 2020.
כ־80 דוברים קיבלו שתי דקות כל אחד, מחציתם באולם ומחציתם בווידאו. בין הקולות: לורנס לימן מאוניברסיטת ניו מקסיקו הדגיש שמדובר בטיפול «בסיוע» פסיכדלי – כלומר עם הכנה ואינטגרציה; פיטר הנדריקס מאוניברסיטת אלבמה הזהיר שדרישה מחייבת לפסיכותרפיה «תיפול בעיקר על אלה שהכי מתקשים למצוא טיפול במקום אחר»; אמבר ברנאטו ממכון דארטמות' טענה שבסיס הראיות עדיין ב«ודאות נמוכה» וקראה למחקרי המשך; קווין סאבט, ממתנגדי הליברליזציה, ביקר את גודלי המדגם ואת «הבעיות המתודולוגיות»; וסוזן טיימור סייגי סיפרה על מות בתה בת ה־21 לאחר שימוש בפסיכדליים, וקראה לחינוך ציבורי.
הנושאים שחזרו על עצמם: האם לראות בחומרים תרופה בפני עצמה או חלק מהתערבות טיפולית רחבה; גמישות בתוכניות ניהול הסיכונים במקום תבנית אחידה לכל הקבוצה; המתח בין דרישות בטיחות לבין נגישות לאוכלוסיות מוחלשות; והצורך באיסוף נתונים אחיד על הכנה, אינטגרציה וציפיות המטופלים. הפרט המפתיע ביותר, לפי הכתבה: אף אחד מחברי הפאנל של המינהל לא שאל אף שאלה – דבר חריג בשימועים מסוג זה. הציבור יכול להגיש הערות בכתב עד 5 באוקטובר 2026.
הבהרה: פסילוסיבין, אל־אס־די, אם־די־אם־איי ואיבוגאין – החומרים שעמדו במרכז השימוע – אסורים בישראל. האזכור כאן הוא סיקור חדשותי בלבד.
שתי תוצאות חדשות מהניסויים הקליניים
אל־אס־די בהפרעת חרדה כללית: ניסוי שלב שלישי שני
לפני שבועיים סיקרנו את תוצאות ניסוי «וויאג'» של חברת דפיניום (Definium Therapeutics) – אל־אס־די במינון של 100 מיקרוגרם להפרעת חרדה כללית. ב־14 בספטמבר 2026 פרסמה החברה את תוצאות הניסוי השני, «פנורמה»: 245 משתתפים בכ־32 מרכזים ושלוש זרועות – 100 מיקרוגרם (96 משתתפים), פלצבו (97) וזרוע נוספת של 50 מיקרוגרם (52). בשבוע ה־12 הירידה בסולם החרדה המילטון הייתה 9.8 נקודות לעומת 4.7 בפלצבו – הפרש של 5.1 נקודות (גודל אפקט 0.64). שיעור התגובה: 32% לעומת 14%; רמיסיה: 15% לעומת 4%. תופעות הלוואי היו ברובן קלות עד בינוניות וחולפות ביום המינון (אשליות חושיות אצל 68%, בחילה 37%, כאב ראש 24%), ללא אותות בטיחות חדשים.
הזרוע של 50 מיקרוגרם נועדה להתמודד עם בעיית ה«סימוור התפקודי» – החשש שמשתתפים מנחשים אם קיבלו את התרופה. לפי החברה, ההשפעה במינון הנמוך הייתה קטנה בכ־29% בשבוע ה־12 לעומת המינון המלא, מה שהיא מפרשת כעדות ליחס מינון–תגובה. ראוי לציין שהתוצאות בפנורמה חלשות מעט מאלה של וויאג' (שם ההפרש היה 5.4 נקודות ושיעור התגובה 43%). פגישה טרום־הגשה עם מינהל התרופות מתוכננת לרבעון הרביעי של 2026, והגשת בקשת אישור – במחצית הראשונה של 2027.
פסילוסיבין בדיכאון עמיד לטיפול: נתוני שנה שלמה
ב־9 בספטמבר 2026 פרסמה חברת קומפאס פאת'ווייז (Compass Pathways) נתוני מעקב של 52 שבועות מניסוי השלב השלישי שלה – פסילוסיבין סינתטי לדיכאון עמיד לטיפול. הניסוי כלל 258 משתתפים (171 קיבלו 25 מיליגרם, 87 פלצבו). כ־70% המשיכו לחלק הפתוח של הניסוי, שבו ניתנה מנה נוספת: מי שקיבלו במקור את החומר הפעיל סיימו את השנה עם ירידה ממוצעת של 13 נקודות בסולם הדיכאון מקו הבסיס, ומי שקיבלו במקור פלצבו – 10 נקודות. לאחר המנה בחלק הפתוח, שיעורי התגובה עמדו על 40%–45% ושיעורי הרמיסיה על כ־30%. חשוב להדגיש: מדובר בשלב פתוח וללא קבוצת פלצבו, ולכן המספרים האלה מתארים מגמה ולא הוכחה מבוקרת. החברה מתכננת להשלים את הגשת בקשת האישור ברבעון הרביעי של 2026, עם השקה אפשרית במחצית הראשונה של 2027 – בכפוף לאישור.
הבהרה: אל־אס־די ופסילוסיבין אסורים בישראל. שני הניסויים מתוארים כאן כסיקור חדשותי בלבד.
מקורות וקישורים
המידע בפוסט זה נועד למטרות חינוכיות והעשרה בלבד. אין בו המלצה רפואית או קריאה לשימוש בחומר כלשהו. חומרים המוזכרים בסיקור – ובהם פסילוסיבין, אל־אס־די, אם־די־אם־איי ואיבוגאין – אסורים בישראל, והאזכור שלהם הוא חלק מסיקור חדשותי בלבד. הממצאים המדעיים המתוארים כאן משקפים את עמדות החוקרים והחברות המצוטטים, ולא את עמדת החנות.




תגובות