מכון ראנד קורא לדבר על אמניטה מוסקריה: לא כל פטריות הקסם זהות – וגם מסגרת חדשה במינהל התרופות האמריקאי ואישור ראשון בניו זילנד – ספטמבר 2026
הפעם החדשה המעניינת ביותר נוגעת ישירות לאמניטה מוסקריה: שני חוקרים ממכון המחקר האמריקאי ראנד – אחד ממכוני המדיניות המשפיעים בעולם – פרסמו מאמר שכולו מוקדש לפטרייה האדומה עם הנקודות הלבנות, וקוראים לקובעי המדיניות ולרשויות הבריאות להפסיק להתייחס אליה כהערת שוליים לפסילוסיבין. אנחנו מביאים את המאמר בהרחבה. ובקצרה, בהמשך: ארבעה בכירים במינהל התרופות האמריקאי פרסמו בכתב העת הרפואי המוביל את «המסגרת החדשה» של הרשות לתרופות פסיכדליות ערב השימוע הציבורי, וניו זילנד, בעקבות אוסטרליה, אישרה לפסיכיאטרים לטפל בפוסט־טראומה בעזרת אם־די־אם־איי מחוץ לניסוי קליני.
מכון ראנד: «לא כל פטריות הקסם זהות» – הגיע הזמן לדבר על אמניטה מוסקריה
ב-29 באוגוסט 2026 פרסם העיתון «סן פרנסיסקו כרוניקל» מאמר דעה של מישל פריסט ובו קילמר ממכון ראנד (RAND); ב-31 באוגוסט הוא פורסם מחדש באתר המכון. פריסט היא חוקרת המתמחה בפסיכדליים ובמדיניות בריאות הנפש, וקילמר הוא מנהל-שותף של מרכז ראנד לחקר מדיניות הסמים – כלומר, לא מדובר בבלוג של חובבים אלא בקול מהמיינסטרים של חקר המדיניות בארצות הברית. הכותרת: «לא כל פטריות הקסם זהות». הנושא: אמניטה מוסקריה, ורק היא.
המספרים: שלושה וחצי מיליון מול אחד־עשר מיליון
המחברים פותחים בתצפית פשוטה – כולם ראו את הפטרייה הזאת, מ«אליס בארץ הפלאות» ועד משחקי סופר מריו, אבל מעטים יודעים איך קוראים לה. ואז מגיע הנתון המרכזי, מתוך סקר ארצי מייצג של ראנד: כ-3.5 מיליון בוגרים בארצות הברית השתמשו באמניטה מוסקריה בשנת 2025, לעומת כ-11 מיליון שדיווחו על שימוש בפטריות פסילוסיבין. כלומר, על כל שלושה משתמשי פסילוסיבין יש משתמש אמניטה אחד – ובכל זאת, כותבים המחברים, הפטרייה כמעט נעדרת מהשיח הציבורי והרגולטורי. היא גדלה בחלקים רבים של ארצות הברית (אתר קרן הפארקים של קליפורניה אפילו מציג תמונה שלה מפארק סולט פוינט), נמכרת בסוכריות גומי, בשוקולדים ובמוצרים אחרים – וכן, לפי המאמר, יש גם מי שמשתמשים בה למיקרודוזינג.
למה המחברים מתעקשים להפריד בין אמניטה לפסילוסיבין
הרקע הוא הרנסנס הפסיכדלי: מחקרים קליניים על פסילוסיבין, סיקור תקשורתי ענק, שלוש מדינות שהסדירו שימוש מפוקח בפסילוסיבין ויותר משלושים ערים ומחוזות שהורידו את עדיפות האכיפה על «פסיכדליים טבעיים». המחברים מזכירים את אוקלנד, שכבר ב-2019 קבעה שחקירה ומעצר של בוגרים בגין פטריות פסילוסיבין «ופסיכדליים אחרים המצויים בטבע» יהיו בעדיפות הנמוכה ביותר של המשטרה. הבעיה, לדבריהם: מדיניות שנכתבה מתוך מחשבה על פסילוסיבין סוחפת איתה פטרייה שונה לגמרי – כימית, פרמקולוגית ומבחינת פרופיל הסיכון.
החומר הפעיל העיקרי באמניטה הוא מוסצימול, שפועל על מערכת מוליכים עצביים אחרת לגמרי מזו של פסילוסיבין. האפקטים המדווחים ביותר, לפי המאמר, הם תחושת שכרות דמוית אלכוהול, ישנוניות (לעיתים עם חלומות מוגברים) והרפיה. חלק מהמשתמשים מדווחים על הפחתה בשימוש בחומרים אחרים או על הקלה בחרדה – אך המחברים מדגישים שאף ניסוי קליני לא אישר טענות אלה.
הסיכונים – ומה שמדאיג את ראנד באמת
המאמר אינו חוסך בביקורת: בניגוד לרוב פטריות הפסילוסיבין, אמניטה מוסקריה עלולה להיות רעילה אם אינה מוכנה כראוי – מבחילות והקאות ועד, במקרים חמורים ונדירים, פרכוסים ותרדמת. המחברים מציינים שרוב המשתמשים אינם נתקלים בבעיות, אך מזכירים סקירה בינלאומית עם דיווח על זוג מבוגרים שאושפז לאחר אכילת הפטרייה והחלים במלואו רק לאחר טיפול אינטנסיבי.
מבחינה משפטית, כותבים פריסט וקילמר, אמניטה מוסקריה אינה מופיעה בחוק החומרים המפוקחים הפדרלי, ורק מדינה אחת – לואיזיאנה – אוסרת עליה. הערכה של מינהל התרופות האמריקאי מ-2024 קבעה שהפטרייה אינה בטוחה כמזון או כתוסף מזון, אך לדברי המחברים כמעט לא ננקטו צעדים להוצאת המוצרים מהחנויות הפיזיות והמקוונות. ומה שמדאיג אותם באמת הוא דווקא שוק המוצרים הלא-מפוקחים: סוכריות גומי ושוקולדים שמשווקים עם תמונת הפטרייה, ועשויים להכיל אותה, לא להכיל אותה, או להכיל תערובת של חומרים משכרים אחרים שאיש לא בדק. הם מפנים לסקירה של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC) מ-2026 שזיהתה 180 מקרי תחלואה חמורה ב-34 מדינות בעקבות אכילת מוצרים המכילים פטריות – חלקם עם רכיבי אמניטה או פסילוסיבין לצד חומרים אחרים – ולאזהרות דומות של משרד הבריאות של קליפורניה.
שלוש חלופות מדיניות – ודרישה אחת שלא תלויה בהן
המחברים אינם ממליצים על מסלול אחד, אלא פורשים שלוש חלופות, לכל אחת עלויות ותועלות:
איסור מוחלט – אפשרי, אך קשה מאוד לאכוף מול מי שמלקטים את הפטרייה בטבע.
גידול והחזקה אישית ללא מכירה מסחרית – המודל שקולורדו אימצה לפסילוסיבין ולפסיכדליים טבעיים אחרים.
הסדרה מלאה של ייצור ומכירה – ואז המדינה תצטרך להכריע על אריזות בטיחות לילדים, בדיקות מעבדה, הגבלות פרסום, מיסוי ואופן המכירה.
ובכל מקרה, הם כותבים, רשויות הבריאות צריכות להשקיע בקמפיינים חינוכיים ייעודיים לסיכונים הספציפיים של אמניטה, וצרכנים צריכים לדעת שמה שהם קונים היום אינו מפוקח. שורת הסיום של המאמר: «הגיע הזמן ששיח המדיניות ובריאות הציבור יכלול גם את פטריית הקסם האחרת».
מה זה אומר לנו
מנקודת המבט שלנו, זה רגע חשוב: מוסד מחקר מהשורה הראשונה מקדיש לאמניטה מוסקריה מאמר שלם – לא כהערת שוליים לפסילוסיבין אלא כנושא בפני עצמו – ומדבר על רגולציה, בדיקות מעבדה ושקיפות במקום על פאניקה. המאמר מחדד משהו שאנחנו חוזרים עליו כבר שנים: הבעיה המרכזית היא חוסר ידע – הבלבול בין אמניטה לפסילוסיבין, ההבנה שההכנה הנכונה משנה הכול, וההבדל בין פטרייה מזוהה לבין סוכריית גומי אנונימית שאיש לא יודע מה יש בה. מי שרוצה להעמיק מוזמן למדריך המלא שלנו על אמניטה מוסקריה ולעיין במוצרים בחנות.
מינהל התרופות האמריקאי מציג «מסגרת חדשה לתרופות פסיכדליות» – ערב השימוע הציבורי
ב-9 בספטמבר 2026 פרסם כתב העת הרפואי New England Journal of Medicine מאמר עמדה בשם «המסגרת החדשה של מינהל התרופות האמריקאי לתרופות פסיכדליות». המחברים הם ארבעה בכירים במרכז להערכת תרופות של הרשות: מייקל דייוויס – שלפי דיווח של ארגון אנשי הרגולציה RAPS מונה באותו שבוע למנהל הקבוע של המרכז – טיפאני פרקיוני, ברנרד פישר ותרזה בורקיו. בתקציר המאמר נכתב שהוא מציג הנחיות מעודכנות לפיתוח תרופות פסיכדליות, כולל מסלולים מזורזים וגמישות רגולטורית.
לפי הסיקור של Psychedelic Alpha, המאמר נפתח בתיאור משבר בריאות הנפש בארצות הברית – בעיקר דיכאון ופוסט־טראומה – ובהצהרה שהרשות מחויבת לפעול בדחיפות, ורואה בחומרים פסיכדליים אפיק אפשרי אחד לפיתוח טיפולים טובים יותר. המחברים סוקרים את מעמדי «טיפול פורץ דרך» שהוענקו למועמדים שונים – האחרון שבהם ל-DT120 (לייסרגיד) של Definium לדיכאון מז'ורי – ואת האפשרות לבדיקה מתגלגלת ובעדיפות. עם זאת, הם מסייגים שהטיפולים הפסיכדליים עדיין ניסיוניים, ושהדרך לשלב אותם במסגרות הרגולטוריות הקיימות עדיין מתגבשת. ההנחיה הסופית מיולי 2026, הם מזכירים, גובשה לאחר כ-200 הערות ציבור על הטיוטה מ-2023 ושלוש שנים נוספות של למידה מתוכניות פיתוח.
באתר RAPS מפורטות כמה מהגישות ה«חדשניות» שהרשות מוכנה לשקול: ניסויים עם משווה פעיל או מינון נמוך במקום פלצבו אינרטי, כדי להתמודד עם בעיית «הסרת הסנוור התפקודית» (כשגם המשתתפים וגם החוקרים מזהים מי קיבל את החומר); אישור ראשוני על סמך יעילות בתקופה מוגדרת – למשל 12 שבועות – עם הערכת בטיחות ארוכת טווח בהמשך; ודרישה לתוכניות ניהול סיכונים ולמחקרי המשך לאחר השיווק.
העיתוי אינו מקרי: ב-14 בספטמבר מתקיים השימוע הציבורי של הרשות על השימוש הטיפולי העתידי בתרופות פסיכדליות «בסביבה מפוקחת ותומכת» (עליו כתבנו בסיכום אוגוסט) – בקמפוס הרשות במרילנד ובשידור חי, כשהערות בכתב מתקבלות עד 5 באוקטובר 2026. במקביל, לפי Psychedelic Alpha, בקשת האישור של Compass Pathways לפסילוסיבין סינתטי נמצאת בבדיקה מתגלגלת שצפויה להסתיים ברבעון הבא.
הערה: פסילוסיבין, לייסרגיד ואם־די־אם־איי הם חומרים אסורים בישראל. האזכור כאן הוא סיקור חדשותי של תהליכים רגולטוריים בארצות הברית בלבד.
ניו זילנד: שני פסיכיאטרים קיבלו אישור לרשום אם־די־אם־איי לטיפול בפוסט־טראומה
לפי דיווח של Psychedelic Alpha מ-7 בספטמבר 2026, Medsafe – רשות התרופות של ניו זילנד – אישרה לשני פסיכיאטרים לרשום ולתת MDMA לטיפול בהפרעת דחק פוסט־טראומטית, בתנאי של פסיכותרפיה נלווית ופרוטוקול טיפול מובנה. אחד מהם הוא ד"ר גארי ווין, שמצפה להתחיל לטפל במטופלים בתוך חודש-חודשיים.
המודל הניו זילנדי שונה מזה של אוסטרליה, שבה שינוי סיווג של החומרים ביולי 2023 פתח את הדלת לרופאים מורשים: בניו זילנד אין שינוי סיווג, אלא אישור פרטני לכל קלינאי שמוכיח מומחיות משמעותית ומגיש לרשות פרוטוקולי בטיחות מפורטים. התהליך למבקש הראשון ארך 13 חודשים; אישורים נוספים צפויים לקחת כחצי שנה. המהלך ממשיך את האישור שניתן ביוני 2025 לשני פסיכיאטרים אחרים בניו זילנד לרשום פסילוסיבין.
המספרים, לפי הדיווח, צנועים: ווין מעריך שיוכל לטפל בכ-15 מטופלים בשנה בפרוטוקול של שלוש מנות; העלות למטופל צפויה להיות כ-15 אלף דולר ניו זילנדי (כ-9 אלף דולר אמריקאי), ללא מימון ציבורי. לשם השוואה, באוסטרליה מטופלים בדרך זו פחות מ-100 מטופלים בשנה. ווין אמר לאתר שהוא מקווה שתחילת הטיפולים בפועל תקדם תמיכה ציבורית רחבה יותר; הכותבים מציינים כמגבלות את מספר המטפלים המצומצם, חסמי ההכשרה והיעדר מנגנון החזר.
הערה: אם־די־אם־איי הוא חומר אסור בישראל. האזכור כאן הוא סיקור חדשותי בלבד.
מקורות וקישורים
מאמר הדעה של מכון ראנד «לא כל פטריות הקסם זהות», 31 באוגוסט 2026 (rand.org)
המאמר בכתב העת הרפואי: «המסגרת החדשה של מינהל התרופות לתרופות פסיכדליות», 9 בספטמבר 2026 (nejm.org)
כתבת RAPS: הרשות תשקול «גישות חדשניות» לפיתוח תרופות פסיכדליות, 10 בספטמבר 2026
עמוד השימוע הציבורי באתר מינהל התרופות האמריקאי, 14 בספטמבר 2026 (fda.gov)
המידע בפוסט זה נועד למטרות חינוכיות והעשרה בלבד. אין בו המלצה רפואית או קריאה לשימוש בחומר כלשהו. חומרים המוזכרים בסיקור (פסילוסיבין, לייסרגיד, אם־די־אם־איי) אסורים בישראל – והאזכור שלהם הוא חלק מסיקור חדשותי בלבד. גם לגבי אמניטה מוסקריה: הפוסט מסקר מאמר מדיניות ואינו מהווה טענה בריאותית או המלצה לשימוש.




תגובות